<h1>כל בו הלכ' אבל וטומאת המת</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ואם נושא על כתפו מקל שיש בהקפו טפח ישמר שלא יאהיל צדו האח' על המת ומדרבנן.
<h2>דף קלו.</h2>
הנפלים אין מתאבלין עליהן. וכל שלא שהה שלשים יום באדם אפילו מת ביום שלשים זהו נפל ואין מתאבלין עליו. ואם ידע בודאי שנולד לט' חדשים גמורים אפילו מת ביום שנולד מתאבלין עליו. בן תשעה חדשים שנולד מת ובן שמונה אפילו שמת לאחר שלשים יום ומי שיצא מחותך או מסורס אף על פי שכלו לו חדשיו אין מתאבלין עליו.
<h2>דף קלז:</h2>
ולנער הנולד אח' מיתת האב הופכין מפת השער בשעת המילה.
<h2>דף קלט:</h2>
המת ביום טוב ראשון אם יקבר בו ביום שמתעסקין בו עממין בטלטולו מתעסקין ישראל ורוחצין אותו. וכתב רבי (יחיאל) [יואל] ז"ל שנושאין אותו לבית הקברות ביום טוב ראשון מתוך שהותרה הוצאה לצורך וכו' ויש כתבו ובלבד שיהיה קצת צורך ובזה יש בו צורך עכ"ל. ונותנין אותו לקבר ואין אומרים צדוק הדין. וביום טוב שני א"א צדוק הדין. וכשמת בליל יום טוב שני משכימין וקוברין אותו למחר קודם תפלה. וכשמת ביום קוברין אותו אחר אכילה.
<h2>דף קנא:</h2>
והגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו אין קושרין לחייו ואין פוקקין את נקביו ואין מניחין כלי מקר על טבורו שלא יתפח ולא סכין אותו ולא מדיחין אותו ולא מטילין אותו על המלח ולא על החול עד שימות. והנוגע בו הרי הוא שופך דמים. וכן המעמץ עיניו עם יציאת נשמה שופך דמים אלא ישהה מעט שמא נתעלף. וכן אין קורעין עליו ולא מספידין ואין מכניסין ארון בבית עד שמת.
ומנהג לשפוך כל מים שאובין שבשכונתו. וטעם המנהג לסימן שידעו הכל שיש בו מקרה מות ולא יהיה מודיע בפה ויהיה מוצי' דבה שעליו אמר הכתוב מוצי' דיבה הוא כסיל. ויש אומרים כי הטעם לפי שמלאך המות מפיל במים טפת דם המות.
וזהו המנהג אשר נהגו בו ישראל במתים ובקבורה הוא שמעמצין עיניו של מת ואם נפתח פיו קושרי' לחייו ומדיחין אותו כדי להעביר זוהמתו שלא יקוצו העם בטלטולו וטחין את ראשו בביצים טרופין בקליפתם. וזה המנהג קדום לסימן לפי שהיו מוליכין אותו חוץ לעיר ליקבר וכדי שיכירו הקוברי' שהוא ישראל עשו בו סימן זה. וטעם הביצי' שגלגל הוא שחוזר בעולם. ואח' ההדח' פוקקין את נקביו ומלבישין אותו תכריכין תפורין של פשתן לבנים ומכסין את פניו שלא לבייש את העניים שפניה' מושחרין ברעב.
